החלטה בתיק ב"ש 4182/08

1.         בפני בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         המשיב מואשם בעבירה של סיוע לשוד, לפי סעיפים 402 ו-32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו ונגד המשיבים 1-3, המואשמים בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; ו-רצח עבירה לפי סעיף 300(3) לחוק העונשין.

            בגין אותה פרשה הוגשו כתבי אישום נוספים: נגד נסרין זיאדי, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד; נגד נאסר אבו אלהווא, בעבירה של סיוע לשוד; ונגד עלי קומני, בעבירה של קשר לפשע.

3.         על-פי האמור בכתב האישום, בחודש דצמבר 2007 קיבל המשיב 1 מידע כי בדירה בבית חנינא בה התגוררו המנוח והמתלוננת מוחזק רכוש יקר ערך. המשיב 1 העביר מידע זה לידיעת המשיב, והשניים הסכימו לבצע שוד בדירה כדי לגנוב את הרכוש שבה. הם פנו לנאסר אבו אלהווא, מסרו לו מידע זה וביקשו ממנו למצוא אנשים מתאימים לביצוע ההתפרצות והגניבה. נאסר המליץ על המשיב 2 כ"מועמד" מתאים, אך הלה אמר כי אינו מוכן שהמשיב ייטול חלק בקשר בשל השמועה כי המשיב משתף פעולה עם המשטרה. לאחר מכן, במהלך החודשים דצמבר 2007 - ינואר 2008, קשרו המשיבים 1-3, יחד עם נסרין ואדם בשם עלי קומני, לבצע שוד בדירה. המשיב לא צורף לקשר, אך היה מודע לפרטיו, כולל למועד ביצוע העבירה. בתקופה שלפני ביצוע השוד ביצעו המשיבים 1-3, ביחד עם נסרין וקומני, פעולות שונות על-מנת לאפשר את ביצוע השוד, בין היתר, בעורמה ובתחבולה. לבקשת המשיב 1 רכש המשיב בחנות לציוד מחנאות ובטחון כובע שעליו כתוב "בטחון" וסמל של משטרה, הנצמד לבגד, ומסרם למשיב 1. זאת, כדי להקל על ביצוע השוד ולאפשר לשודדים להתחזות לכוחות הבטחון. המשיבים 1-3 ונסרין קבעו לבצע את השוד ביום 22.1.08. נסרין הסיעה את המשיבים 1-3 במכוניתה לביתם של המתלוננת והמנוח. המשיבים 1-3 חבשו כובעים שעליהם נרשם "בטחון", משיב 1 לבש מעיל עליו סמל "משטרה", השלושה עטו כפפות, וכולם - כולל נסרין - עלו לדירה. נסרין עמדה מול דלתה דירה, והמשיבים 1-3 מאחוריה. נסרין ומשיב 1 אמרו למנוח כי הם מ"הארנונה". המנוח פתח את הדלת ואיפשר למשיבים 1-3 ולנסרין להיכנס לדירה. לאחר מכן עזבה נסרין את הדירה, והמשיבים 1-3 שדדו את המנוח והמתלוננת באיומי סכין ואקדח, תוך כפיתתם וסתימת פיהם ואפם. המנוח, שחש ברע, נפטר במהלך השוד. כל אותה עת המתינה נסרין במכונית, ולאחר מכן הסיעה את השלושה מן המקום. המשיבים 1-3 גנבו מביתם של המנוח והמתלוננת סכומי כסף גדולים, תכשיטי זהב בשווי רב, מצלמות ואת מכשירי הטלפון הנייד של הנשדדים. לאחר ביצוע השוד נסעו המשיבים 1-3 ונסרין לרמאללה למכור את שלל השוד. התמורה התחלקה בין המשיבים 1-3 ואחרים, והמשיב 4 קיבל בתמורה לסיועו סכום של 500 דינר.

4.         אשר לראיות לכאורה, המשיב 1 מסר בהודעתו מיום 28.1.08, כי קיבל מידע על הכסף והזהב המצויים בביתם של המתלוננת והמנוח וחלק אותו עם המשיב. "דיברנו שצריך אנשים שיבצעו את הפריצה לבית הזה" (בשורה 3). לאחר מספר ימים אמר המשיב למשיב 1, כי שוחח על הנושא עם חברו נאסר אבו אלהווא, והשניים הלכו לביתו של אותו נאסר, שם אמר נאסר, שהוא מכיר אדם בעל מומחיות מיוחדת לבצע שוד מסוג זה, הוא המשיב 2. לאחר מכן הוסיף המשיב 1, כי "נאסר אמר שהבן אדם [המשיב 2] לא מעוניין לפגוש את אשרף [המשיב] , כי השמועה של אשרף שהוא מסייע למשטרה ..." (בשורות 7-8). משלב זה פעל המשיב 1 ללא המשיב, אשר הוצא מן התמונה, על אף שידע על יום הביצוע ושעת הביצוע. המשיב 1 הוסיף גם, כי שוחח עם המשיב על כך שהשודדים יתחזו כאנשי בטחון, "ואשרף קנה מהעיר עוד כובע של בטחון וסמל של משטרה בשישים שקל או שבעים" (בשורה 29). עוד הוסיף המשיב 1, כי המשיב ניסה לקנות כובע משטרה, אך נאמר לו שכובעים כאלה נמכרים רק לאנשי המשמר האזרחי. המשיב 1 ציין בהודעתו גם, כי מסר למשיב 500 דינר ביום השוד, בערב.

            המשיב בהודעתו מיום 9.2.08 מאשר, כי המשיב 1 ביקש ממנו "להכיר לו אנשים גנבים כדי לעשות פריצות וגניבות" (בשורה 2). המשיב פנה לנאסר אבו אלהווא, אך הלה "אמר לי שהוא לא רוצה שהבן אדם יכיר אותי ואני אכיר אותו, כי הם חושדים שאני משתף פעולה עם משטרת ישראל" (בשורות 6-7). לדברי המשיב, בשלב זה "יצא מהתמונה". בהמשך מתאר המשיב כיצד ביקש ממנו המשיב 1 לקנות עבורו כובע משטרה וסמל משטרה. "בהתחלה הוא לא אמר לי למה" (בשורה 16). לאחר שסרבו למכור למשיב כובע כזה, "רוני [המשיב 1] אמר לי ללכת לקנות כובע של בטחון וסמל של משטרה" (בשורה 17). לדברי המשיב, משיב 1 אמר לו כי לאחר הקניה יסביר לו במה העניין. כאשר מסר המשיב את הכובע והסמל למשיב 1, "הוא אמר לי שיש לו מכה שהוא רוצה לעשות אותה" (בשורה 22). לדברי המשיב, מספר ימים לאחר מכן הזמינו המשיב 1 לביתו ונתן לו 500 דינרים, וסיפר לו כי "הוא עשה מכה והכל הסתדר" (בשורה 30). המשיב הכחיש, כי ידע על מועד השוד.

            ב"כ הנאשם טען, כי לכל היותר קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות של קשר ואי מניעת פשע. לדבריו, אין ראיות לכאורה לכך שהמשיב ידע בעת קניית הכובע וסמל המשטרה, כי הוא עושה כן כמסייע עבור השוד המתוכנן. כמובא לעיל, המשיב 1 מציין בהודעתו כי המשיב ידע את המועד המדוייק של השוד, וכי השניים שוחחו על נושא ההתחזות כאנשי בטחון ובדקו את האפשרות לרכוש כובע משטרה או כובע בטחון. המשיב ניסה לרכוש כובע משטרה, ומשהדבר לא עלה בידו, "הסתפק" בקניית כובע "בטחון". בהקשר זה נשאלת השאלה האם ניתן לתת משקל, במסגרת בחינת הראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים, להודעות שותפים לכתב האישום, והאם ניתן להניח בשלב זה כי יעידו במשפט להגנתם וכי ניתן יהיה להציג כראיות את הודעותיהם במשטרה ולהשתמש בהן כחומר מפליל נגד שותפיהם במשפט. בשאלה זו קיימות בבית המשפט העליון דעות לכאן ולכאן (ראה, למשל, בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל, מיום 10.4.05, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה; ולעומת זאת, בש"פ 2577/04 מדינת ישראל נ' ברוך בן ציון, פ"ד נח(4) 83, 91-92). ב-בש"פ 5858/05 אבו עמרה נ' מדינת ישראל, נאמרו הדברים הבאים: "... מדובר בראיה לכאורית שמשקלה עשוי להתחזק או להיחלש במהלך המשפט. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מראיה לכאורית זו וקיימת סבירות כי תובא בפני בית המשפט במסגרת עדות שותף או הודעה במשטרה ומשקלה יוכרע בסופו של הליך על-ידי בית המשפט השומע את הראיות" (החלטה מיום 14.7.05, מפי כב' השופטת ארבל).

            בענייננו, נראה כי די באמור בהודעת הנאשם, בתוספת האמור בהודעת המשיב 1, כדי לבסס, לכאורה, את העבירה של סיוע לשוד ולהוכיח כי המשיב היה בסוד העניינים על אף שלא היה שותף לשוד, וסייע לביצוע השוד בכך שהעמיד אמצעים לביצועו, כאמור לעיל. גם אם נתרכז בהודיית המשיב, המשיב עצמו אומר כי בעת שמסר את הכובע והסמל למשיב 1 אמר לו הלה, כי אלה נחוצים לו לצורך ביצוע "מכה". לכך מתווספת הודעת המשיב 1, על הפוטנציאל הראייתי הגלום בה.

5.         שרות המבחן ערך תסקיר אודות המשיב. בתסקיר מיום 16.3.08 נאמר, כי המשיב הוא בן 31, נשוי ללא ילדים, המתגורר לסירוגין בבית המשפחה בעיר העתיקה ובאקוודור, עם אשתו. המשיב מבטא רצון לנהל אורח חיים תקין, וכך הוא נתפס בעיני משפחתו, אך בו בזמן הוא מתערה בחברה שולית. עוד נאמר בתסקיר, כי חייו של המשיב מאופיינים בחוסר יציבות ובחוויה של נרדפות, על רקע החשדות שהוא משתף פעולה עם הרשויות. המשיב מתקשה להתמודד עם חווית המעצר, בין היתר בשל כך שתיכנן ליסוע לחו"ל, אל אשתו, בזמן הקרוב. משפחת המשיב הציעה חלופת מעצר בביתם של אחותו של המשיב ובעלה, מר ג'לאל סרסור, בכפר קאסם. שרות המבחן התרשם משיחה עם הערב המוצע, כי המדובר באדם המתאים לשמש כערב, גם בשל כך שהוא רואה בעצמו דמות סמכותית ביחס למשיב, אשר יכול להציב לו גבולות. עורך התסקיר מציין, כי התלבט באשר להמלצה, שכן המדובר באדם שאינו בעל דפוסי התנהגות עבריינית מגובשים, אך בתקופות מסוימות הוא נוטה להיגרר אחר אחרים, הנתפסים בעיניו כחזקים, וחובר לחברה שולית. לפיכך, הגיע שרות המבחן למסקנה, כי המקרה מתאים לאיזוק אלקטרוני. כמו כן, המדובר בחלופה המרוחקת מירושלים, ובהצטברותם של כל הנתונים ניתן להניח כי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את הסיכון שבפריצת גבולות על-ידי המשיב. שרות המבחן המליץ גם על העמדת המשיב בפיקוח מעצרים למשך חצי שנה.

6.         עניין נוסף שיש להזכירו הוא, כי לחובת המשיב שתי עבירות קודמות שהסתיימו ללא הרשעה - איומים (עבירה משנת 2001, בגינה נדון בשנת 2003 לשרות לתועלת הציבור); ותגרה (עבירה משנת 2005, בגינה נדון בשנת 2007 לשרות לתועלת הציבור).

7.         עוד יש להפנות להחלטות שהתקבלו בעניינם של המעורבים האחרים בפרשה.

ביום 6.3.08 הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 1-3 עד תום ההליכים (ב"ש 4182/08). המדובר בעבריינים המרכזיים, מבצעי השוד האלים בפועל, שלחובתם גם הרשעות קודמות רבות, בין היתר בעבירות אלימות ונשיאת סכין (משיב 1), שוד מזוין (משיב 2) ואחרות (משיב 3).

            אשר לנאסר אבו אלהווא, אליו פנו לכאורה המשיב והמשיב 1, אשר המליץ לשתף בשוד את המשיב 2, נקבע בעניינו, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של סיוע לשוד המיוחסת לו. בא כוחו של נאסר אבו אלהווא הציע, כי הלה ישוחרר בהתחייבות עצמית ובערבות צד ג'. בית המשפט ציין, כי "עצם הנכונות לסייע לעבירת שוד, על-ידי הפנייה לאדם 'בעל מקצוע' בתחום, בשילוב עם עברו הפלילי של המשיב, הכולל ארבע הרשעות בעבירה של תקיפה, חבלה חמורה ואיומים, מעידים על מסוכנות מצד המשיב לבטחון הציבור. בהתייחס לכל אלו אינני סבורה כי החלופה שהוצעה על-ידי בא כוח המשיב או חלופה אחרת יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו" (ב"ש 4200/08).

            בעניינו של עלי קומני הוגש כתב אישום לבית משפט השלום, כאמור, בעבירה של קשר לפשע. בית המשפט מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לו וכן עילת מעצר. בא כוחו הציע, כי עלי קומני ישהה במעצר בית חלקי בשילוב של יציאה לעבודה וניהול אורח חיים נורמטיבי. בית המשפט לא קיבל את החלופה המוצעת והורה על מעצר עד תום ההליכים (ב"ש 9257/08).

            אשר לנסרין זיאדי, שהיתה שותפה לעבירת הקשר ולעבירת השוד, כמתואר לעיל, התקבלה החלטה בדבר שחרורה לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בדירה שכורה שבה תתגורר עם בת דודתה (כבת 20), בתנאי של איזוק אלקטרוני. בית המשפט נתן משקל מכריע להעדרו של עבר פלילי ולאישיותה הבסיסית החיובית של נסרין (ב"ש 4183/08).

8.         כאמור, ניתן לקבוע, לכאורה, כי המשיב ביצע עבירה של סיוע לשוד. בנסיבותיה של פרשה זו, שעניינה שוד קשישים המתוכנן בקפידה על-ידי מספר עבריינים, תוך עשיית שימוש באמצעים מתוחכמים להקלת הביצוע, קיימת מסוכנות לבטחון הציבור העולה מניה וביה ביחס לכל מי שמערב עצמו בחבורת הקושרים, בתפקיד ובמידת אינטנסיביות כאלה או אחרים. אך מובן, כי אין דרגת המסוכנות העולה ממי שהשתתף בפועל בשוד אלים זהה לזו של מי שהיה שותף לקשר או סייע לביצוע השוד, מבחוץ, באופן כזה או אחר. כמו כן, דרגת המסוכנות נגזרת גם מזהותו של העושה, עברו הפלילי, נסיבותיו האישיות, וכיוצא באלה.

            בעניינו של המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להפיג את עילת המעצר על-ידי שחרור לחלופת מעצר, ואין הכרח להורות על מעצר ממש. מסקנתי זו נסמכת על הצטברותם של הטעמים הבאים: שרות המבחן ראה להמליץ על חלופת המעצר המוצעת, והוא מצא כי הערב המוצע מתאים לשמש כערב וניתן לסמוך עליו; הערב התייצב בבית המשפט ורואיין על-ידי. דברי הערב בבית-המשפט מאשרים את התרשמות עורך התסקיר; המדובר בחלופת מעצר מחוץ לירושלים; חלופת המעצר מבוססת הן על פיקוח אנושי על המשיב, באמצעות הערבים, והן על פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני; ניתן "לעבות" את החלופה גם על-ידי הוספת תנאים כספיים, לרבות הפקדה כספית משמעותית בקופת בית המשפט; המשיב נתון במעצר תקופה של כשלושה חודשים ויש לקוות כי הפיק לקח גם מכך; עברו של המשיב איננו מכביד, ולא ניתן להשוותו לעברם של המעורבים האחרים בפרשה; בעניינם של עלי קומני ונאסר אבו אלהווא הוצעו חלופות מעצר "חלביות" ובלתי הולמות, שלא כמו בענייננו; נסרין זיאדי, שחלקה בביצוע השוד גדול לאין ערוך מזה של המשיב, כמי שהייתה אחת מן המבצעות בצוותא של השוד, שוחררה לחלופת מעצר בפיקוחה של בת משפחה ובאיזוק אלקטרוני. אמנם לנסרין אין כל עבר פלילי, ואילו למשיב עבר מסוים (ללא הרשעה), ואולם ההבחנה בין השניים מבחינת חלקם בביצוע העבירה היא משמעותית "לטובת" המשיב. על-פי עקרון השוויון יש לנהוג במשיב על-פי אותה אמת מידה, ובהינתן חלופה איכותית וראויה ניתן להורות על שחרור.